חילוט והחרמה של טובין על ידי המכס

סעיף 188(א) לפקודת המכס [נוסח חדש] מסמיך את פקידי המכס, בין היתר, לתפוס “כל טובין שהם מחולטים או שיש לו יסוד סביר לחשוב שהם מחולטים”.
תפיסת הטובין היא למעשה נטילת החזקה בטובין מידי מי שמחזיק בהם במועד התפיסה והעברתם למחסן המכס הקרוב או למקום מבטחים אחר (סעיף 188(ב)).
הסעיף מאפשר את הפעלת סמכות התפיסה רק ביחס לטובין שהם “מחולטים” או שיש יסוד סביר להניח כי אותם טובין “מחולטים”. סעיף 204 לפקודה מפרט וקובע מה הם טובין מחולטים, ומציין 17 עילות שבהן יחולטו הטובין. העילות השכיחות ביותר, אשר השימוש בהן הוא הנפוץ ביותר, היא עילת “ההברחה” הקבועה בסעיף 204(1) לפקודה, כאשר המונח “הברחה” הוגדר בסעיף 1 לפקודת המכס כ“…ייבּואם של טובין, או ייצואם, או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בענין ייבּואם, ייצואם והובלתם של טובין כאמור, ולרבות כל נסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור”.
עילה שכיחה נוספת היא זו הקבועה בסעיף 204(2) לפקודה לפיו טובין “מחולטים” הם “טובין שיובּאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר…”. כמו כן, יש לציין במסגרת העילות השכיחות את העילה בסעיף 204(9) לפקודה לפיו טובין “מחולטים” הם “טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו רשמון, חשבון מכר, הצהרה, תשובה, אֲמָרָה, מצג או תעודה שהם כוזבים או שהם מטעים במזיד לגבי פרט מסויים”.
סעיף 190 לפקודה מטיל חובה על תופס הטובין למסור הודעה בכתב לאחד מהגופים המנויים בסעיף, ובראשם לבעל הטובין, על התפיסה ועל סיבתה. הסעיף מאפשר לבעל הטובין למסור לגובה המכס, תוך חודש ימים מיום התפיסה, הודעה בכתב שהוא תובע את התפוס. אם לא נמסרה הודעה כזו לגובה המכס מאת בעל הטובין, יראו את הטובין כמוחרמים. אם נמסרה הודעה כזו, המשך סדר הפעולות שעל גובה המכס לנקוט בהן לשם המשך ההחזקה בטובין התפוסים נקבע בסעיף 192 לפקודה. סעיף זה קובע שתי פעולות שגובה המכס רשאי לנקוט בהן במצב שבו נמסרה לו הודעה על תביעת התפוס: הגשת תובענה לבית משפט להחרמת התפוס (סעיף 192(א)(2) לפקודה) או דרישה מבעל הטובין להגיש תובענה לבית המשפט להחזרת התפוס (סעיף 192(א)(1) לפקודה).
סעיף 192(ב) קובע כי אם גובה המכס לא נקט באחת מהפעולות האמורות תוך שלושה חודשים לאחר קבלת ההודעה של בעל הטובין על תביעת התפוס, יימסרו הטובין חזרה לבעליהם.
ניתן לסכם ולומר, כי חילוט טובין היא פעולה מנהלית המבוצעת בהתאם לסמכות המכס בסעיף 188(א) לפקודה, בהתקיים חשד כי הטובין הינם מהסוג הנמנה בהוראות סעיף 204 לפקודה. פעולת החילוט אינה מהווה העברה סופית של זכויות הבעלות בטובין לרשות המדינה, אלא שלב ביניים בלבד, אשר בסופו, ובהתקיים התהליך הקבוע בחוק, עשויים הטובין להיות מוחרמים, קרי הבעלות בהם תעבור באופן סופי ומוחלט לידי המדינה.
כלומר, בעוד חילוט טובין הינה פעולה מנהלית שאינה מהווה העברה סופית של זכויות הבעלות בטובין למדינה, הליך ההחרמה הוא פעולה משפטית המתגבשת באמצעות קביעה שיפוטית או בהתקיים נסיבות מסוימות על-פי הפקודה, במסגרתה תעבור הבעלות בטובין באופן סופי ומוחלט לידי המדינה.
במצב דברים זה, קיימת חשיבות עליונה לפעול מייד עם קבלת ההודעה לפי סעיף 190 לפקודה על תפיסת הטובין, ולפנות לעורך דין הבקיא בדיני המכס, משפט מינהלי, ואף בדין הפלילי, לנוכח האפשרות כי עילת החילוט מהווה גם עבירה לפי הוראות העונשין בפקודת המכס.
הצורך בפנייה מיידית על מנת למנוע את החרמת הטובין נובע מסד הזמנים הקבוע בהוראות הנ”ל של פקודת המכס- חודש ימים להגשת הודעה לגובה המכס על תביעת התפוס (סעיף 190 לפקודה), הגשת תביעה לבית משפט תוך חודשיים ממתן ההודעה של גובה המכס על דחיית התביעה (סעיף 192(א)(1) לפקודה), והתגוננות מפני תביעה של המכס להחרמת הטובין (סעיף 192(א)(2) לפקודה).
בחלוף המועדים האמורים או בהתקיים ההליכים השיפוטיים עשויים להתקיים אחד משניים: אפשרות אחת היא כי הטובין המחולטים

יוחזרו לבעליהם. אפשרות שנייה היא כי הטובין יהיו מוחרמים. אם יוחזרו הטובין לבעליהם אין לראות בהם עוד כ”מחולטים”, אלא כטובין השייכים לבעליהם לכל דבר ועניין. אם יוחרמו הטובין, תפקיע ההחרמה את הבעלות בטובין לידי המדינה באופן סופי.
פנייה מוקדמת לסיוע משפטי של משרדנו עשויה למנוע את היגררות העניין לבית המשפט על כל העלויות הכרוכות בך, ואת החשיפה לסיכון שבהחמרת הטובין, ואף את החשיפה להליכים פליליים.