היבטי המיסוי של העסקת עובדים זרים
לשאלת מעמדם כ”תושבי ישראל” של עובדים שהגיעו לישראל לאחר שנאלצו לברוח ממדינות אפריקה, בעיקר מסודן ומאריתריאה, שתי השלכות באשר למיסוי העובדים ומעבידיהם. האחת, נוגעת לזכאות העובדים לנקודות זיכוי; והשנייה לחבות המעבדים בהיטל עובדים זרים.
המדובר במי שנהוג לכנות “מסתננים”, משום שהגיעו לארץ דרך גניבת הגבול ישראל-מצרים, וזאת עקב רדיפתם בארצות מוצאם ולשם הצלת נפשם. ביציאתם מארץ מוצאם ניתקו העובדים את מירב זיקותיהם מאותן ארצות, וזאת מתוך כוונה ברורה להעביר את מרכז חייהם למדינת ישראל, ולשהות בה דרך קבע. בפועל, הפכה ישראל עבור אותם “מסתננים” למקום מגוריהם, וכן למקום העסקתם הקבוע, כששהותם בישראל נפרסת על כל ימות השנה, מבלי שהרחקתם מישראל אפשרית. זאת הן בשל המחויבות הבינלאומית של מדינת ישראל כלפיהם, והן בשל קשיים מעשים להחזירם לארצות מוצאם בשל חשש לחייהם. בפסקותיו של בית המשפט העליון בעניינם, נקבע כי מרבית המסתננים אינם ברי הרחקה משטח המדינה.
מעביד הסבור כי עובדיו הם נתינים זרים שהפכו עם הזמן להיות תושבי ישראל לכל דבר ועניין יהיה רשאי להעניק לעובדים 2.25 נקודות זיכוי בחישוב המס על שכרם. זאת בכפוף להצגת ראיות ספציפיות בזמן אמת המעידות כי מרכז חייהם של העובדים הוא בישראל, בהתאם מבחני “מרכז החיים” שבהגדרת “תושב ישראל” בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה.
אשר לחובת המעביד בהיטל עובדים זרים, דחו בתי המשפט המחוזיים את טענת המעבידים כי לצורך פרשנות המונח “עובד זר” שעל מעסיקו חלה חובת תשלום ההיטל יש להיזקק להגדרת “תושב ישראל” בפקודת מס הכנסה (עמ”ה (ת”א) 1061/07 טלרום בע”מ נ’ פ”ש ת”א (ניתן ביום 27.11.08); ע”מ 374101-10-11 רצון ואח’ נ’ פקיד השומה (ניתן ביום 17.9.14); וכן ע”מ 58167-12-12 ג. ארזים ניהול ותפעול בע”מ נ’ פקיד שומה אילת (ניתן ביום 28.10.14).
ביום 6.7.2015 נתן בית המשפט העליון את פסק דינו בערעור שהוגש על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין רצון (ע”א 7553/14 רצון עמוס ואח’ נ’ פקיד השומה (ניתן ביום 6.7.2015)). בית המשפט העליון אימץ במלואה את החלטת בית המשפט המחוזי ונימוקיו ודחה את טענת המעבידים, בקובעו כי לפי חוק ההיטל יש לפרש את המונח “עובד זר” בהתאם לחוק עובדים זרים.
לדעתנו, המקרים שנדונו בעניין רצון ממחישים את הצורך של המעביד לספק, בזמן אמת, הוכחות וראיות ממשיות על מנת להראות כי עובדיו הפכו לתושבי ישראל שעליהם לא חלה חובת תשלום ההיטל.
בעניין רצון, יש להזכיר, דובר ב-15 מעבידים שונים שהעסיקו עובדים זרים בשנות המס שבמחלוקת. באותן שנים נמנעו המעבידים מתשלום ההיטל ולא טרחו להודיע על כך לרשות המיסים. בכך מנעו המעבידים מהרשות לבחון את מבחני מרכז החיים בזמן אמת, וזאת על אף שנטל ההוכחה והשכנוע מוטל עליהם להראות את מעמד העובדים והם לא עמדו בו. בדיעבד, כאשר נערכה הביקורת על ידי הרשות, הסתבר כי העובדים הזרים עזבו את ישראל.
לפיכך, רצוי כי מעביד המבקש להימנע מתשלום היטל עובדים זרים יודיע על כך לרשויות המס יחד עם ראיות ספציפיות המעידות על מעמדם של העובדים כתושבי ישראל. מעבידים השוקלים פנייה כזו מוזמנים לפנות למשרדנו לשם קבלת ייעוץ וחוות דעת מתאימות.
